בנם של מיכל ואלון.
נולד במושב מעלה גמלא שברמת הגולן ביום י"ד באב תשמ"ד (12.8.1984).
אח צעיר לאילת ואח בוגר לנעה.
בילדותו המוקדמת גדל מתן במושב מעלה גמלא, בינות לנופי הגולן הקסומים, מטעי בננות, מקשות אבטיחים ודיר עִזים. "סוודר כחול, פנים עגולים, שיער דליל, עור בהיר ושני פנסים כחולים שלימים נהפכו לנשק הסודי של מתן – העיניים". כך תיאר אלון אביו את בנו כילד המתרוצץ בין חבילות החציר. הוא סיפר כיצד נהג מתן להשקות את הגדיים הרכים בבקבוק חלב, ולעתים אף שתה לגימה קטנה.
כבר כילד גילה יכולות מוטוריות, תפיסה מהירה, כושר המצאה, מקוריות ויצירתיות, למשל, כשהיה בונה בעצמו מכונות דמיוניות מן הגרוטאות שבחצר ליד ביתו. ההבנה יוצאת הדופן שגילה בתחום המחשבים, הייתה אף היא סימן לבאות. כאשר אחד השכנים במושב קנה מחשב אישי, היה זה מתן בן החמש שגילה כיצד מפעילים בו תוכנות משחק, והוא לימד את המבוגרים כיצד לעשות זאת. כשגדל, תמיד התעורר ראשון מבין הילדים בחופשות מבית הספר כדי לעבוד על המחשב. הוא הצליח להפעיל תוכנות בדרכים יצירתיות ולא שגרתיות.
כשמלאו לו חמש עברה משפחתו להתגורר בבסיס חיל האוויר בתל נוף, בעקבות תפקידו של אביו כנווט קרב. בכיתה א' החל ללמוד בבית הספר היסודי במושב קדרון.
לכישרונותיו הרבים נלוו מגיל צעיר שאיפה למצוינות, התמדה ודבקות במטרה בכל תחום שבו עסק. בלימודי הקראטה התקדם במהירות, כפי שסיפר אביו בבר המצווה שלו: "לא הספקנו לקנות חגורה צהובה, והוא כבר התקדם לירוקה ולחומה…"
מתן אהב ספורט ועסק במגוון תחומים, ביניהם: אימונים בחדר הכושר ומשחק סקווש. בתחרויות הריצה השתדל ככל יכולתו לנצח, כפי שביטא זאת אביו: "מתן לא אוהב להיות במקום השני".
גם בלימודיו לא הסתפק במועט. במתמטיקה גילה כישרון יוצא דופן, ועוד בבית הספר היסודי למד בתכנית "בר אילן" ברמה גבוהה מאוד. שם מצא לבעיות מתמטיות הוכחות מקוריות. המוטיבציה של מתן התמקדה רק במה שנחוץ לדעתו ללימוד, וכאשר הציבו בפניו בעיה דומה לזו שכבר פתר, החליט בפסקנות כי "זה אותו דבר, ואין צורך לחזור".
עוד בילדותו קסמו למתן השמים, ואת ההצטיינות בספורט ובלימודים ליוו שאיפות להמריא אל על. החלום שלו לא נעצר במעוף בשמים, והוא התעניין בדרישות הקבלה לתפקיד אסטרונאוט בחלל.
"מעניין לו, מעניין למי שבסביבתו," אמר אביו אלון בחגיגת בר המצווה, "ערנות מלאה, חוש צדק וזיכרון, ציניות מול רכות, ויכוחים אין-סוף מול משמעת ברזל. בקיצור ילד זהב, ממש כיף להיות שכנים לאותו בית".
מתן המשיך את מסלול לימודיו במגמת אלקטרוניקה בתיכון "האורן" על שם גינסבורג בעיר יבנה. את הבגרות במתמטיקה ברמה של חמש יחידות לימוד, הוא עבר בהצלחה כבר בכיתה ט'. בלימודיו במדעים ובאומנויות בלט בחשיבתו המקורית. הוא ניחן בחוש ביקורת מפותח, ביכולת הבנה חדה, בכושר הבעה יוצא דופן ובחוש הומור ייחודי. הוא היה מעורב בנעשה, ולא היסס להביע את דעתו.
מנהלת התיכון, רות שרעבי, סיפרה כי "היה דעתן במובן החיובי של המילה, היה לו מה להגיד, ידע להביע דעה בכל עניין ועניין ולא קיבל דבר כמובן מאליו". מתן היה תלמיד מצטיין ואהוב על חבריו, ולא נמנע ממעשי משובה, אך אלה, כמוהו, היו מצחיקים ומתוחכמים. "ימים רבים התהלכתי מרותקת לנפתולי הדמיון, לחשיבה המקורית, לכושר ההבעה, לחידודי ההיגיון, שהם למעלה מכל כישרון," כתבה עליו שרון אגסי, המחנכת שלו בכיתה י"ב.
בשנת 2002 התגייס מתן לצבא. אף על פי שעבר את הגיבוש לסיירת מטכ"ל, לא ויתר על אהבתו למטוסים. תמיד ידע שימשיך את דרכו של אביו. הוא התנדב לקורס טיס, וסיים אותו לאחר שלוש שנים כטייס קרב. במסגרת הקורס סיים בהצטיינות לימודי תואר ראשון במתמטיקה ובמדעי המחשב.
עם רצון הברזל ועם יכולותיו הגבוהות צלח את המסלול המפרך של קורס הטיס.
אחד מחבריו סיפר כיצד ב"בוחן צוות" הקשה ביותר, כשהוא חבוש מסכת אב"כ (מסכה להתגוננות מפני נשק אטומי, ביולוגי, כימי) סחב מתן על גבו חייל הגדול ממנו בהרבה: "כשאני חושב על ניצחון הרוח על הגוף, אני חושב על הסיטואציה הזו".
גורלא, חבר אחר, תיאר כיצד צלח מתן בקלילות גם את הלימודים העיוניים האינטנסיביים: "בשבילך, שנת הלימודים הייתה בכלל פעילות העשרה, משהו שנחמד להשתכשך בו … ולהעיד על עצמי – בלעדיך לא הייתי מסיים את שנת הלימודים, ולכן גם את קורס הטיס כולו".
ואכן, הלימודים האקדמיים היו לו מעין אתגר אינטלקטואלי. פרופסור אילן שלום שלימד את מתן בשני קורסים, מספר כי ציוניו נשקו למאה. בתחילת השנה היה מתן תלמיד שקט למדי, והפרופסור לא הצליח לתהות על קנקנו: "ואז בהגיע ה'הכשה' (השאלה) הראשונה, אתה מבין מהר מאוד שמדובר בבחור המבין מעל ומעבר את הנאמר והנלמד בכיתה, ובעל תבונה יוצאת דופן למתרחש בשיעור". כאשר הפרופסור לא הציג הוכחה פורמאלית לטענה מתמטית מסוימת, כתב מתן ביוזמתו הוכחה מתמטית בת שלושה עמודים והגיש לו. במהלך הקורס גם הציע למרצה הצעה מקורית בתחום החומרה (אלקטרוניקה) – בניית מכפל המשלב בתוכו מכפל טורי-מקבילי ומכפל במבנה מערך. הרעיון פותח לאחר מותו בעבודה אקדמית שנעשתה לזכרו.
מתן היה אהוב על חבריו בצבא ובבית, "חסה" היה הכינוי שהעניקו לו. הוא ידע לתת עצה טובה ולהאיר כל בעיה מזווית חדשה.
"את חסה, או שאוהבים או שלא מכירים," אמר חברו סקיפי, "ולהכיר אותך היה אתגר לא פשוט, תמיד נחשף עוד רובד ועוד נקודת מבט ייחודית לחיים".
צחי בן חנוך, חבר אחר שלו, אמר אחרי לכתו: "לא יהיה לי יותר חבר שאני יכול באמת להיפגש איתו ולדבר. לא סתם לדבר, לשוחח. אני לא אזכה יותר לטעום משנינות כמו שהייתה למתן, או ללמוד מהחוכמה של מתן או מהניסיון שלו. לא יהיה לי עוד מישהו שאני אוכל לספר לו את הדבר הכי מדליק שקרה לי השנה, והוא בתגובה יבוא ויגיד לי בציניות 'אז מה, אני טסתי היום'. ובדיוק את השטויות האלו שלו כל כך אהבתי".
לאחר שסיים את קורס הטיס, שירת מתן כטייס מבצעי במטוס "סופה" (F-16I) בטייסת הנגב, בבסיס חיל האוויר "רמון". הוא אהב לטוס והיה גאה להיות טייס בחיל האוויר. הוא מילא את תפקידיו במסירות ובאחריות ועד מהרה נחשפו חיילי הטייסת לאישיותו הכובשת, כפי שהעיד יקיר, חברו לשירות: "את תפקיד קצין המערכות קיבלת בגיל צעיר וביצעת אותו באופן מקצועני ובמסירות ושקדנות שמעטים מצליחים לבצע". הרוח המיוחדת של מתן ויכולת התפיסה החדה בשילוב עם רצון בלתי מתפשר להבנה והומור מתוחכם, חיבבו אותו על כל מי שבא איתו במגע, כפי שהמשיך וסיפר יקיר: "למדנו להכיר ולאהוב בחור בעל גישה מיוחדת, נפלאה ויצירתית לחיים. היית סקרן והיית חקרן, ובחנת כל נושא ומוסכמה, ולא פחדת לתקוף ולהציג שאלות בכל תחום בו עסקנו. לא אחת הופתעתי מהתעוזה שבשבירת המוסכמות. אבל ידעת לעשות זאת באמצעות הומור נדיר, ובחדות הבלתי נתפסת של מחשבתך, והגישה הזו הייתה בעיני מופלאה".
לאחר כשנתיים כטייס קרב, עבר מתן קורס מדריכי טיס בבית הספר לטיסה. הוא סיים את הכשרתו בסתיו שנת 2008, ולאחר מכן החל לשמש כמדריך טיסה בשלב "ראשוני-קרב". כדרכו, גם תפקיד זה ביצע מתן בהשקעה ובמסירות, והוא קשר עם חניכיו, צוערי הטיס, קשר אישי קרוב.
סגן אלוף אור, מדריך ראשי בבית הספר לטיסה, סיפר על מסירותו של מתן לתפקידו: "החלטת להירתם בכל ישותך לתפקידך החדש, והבנת היטב את המסירות והמחויבות הכרוכות במהותו של מדריך … יצרת קשר מיוחד וקרוב עם חניכיך האישיים ובייחוד עם כרמי, איתו גם יצאת לגיחה האחרונה ממנה לא שבתם".
ביום כ"ג בתשרי תשס"ט (22.10.2008), יצא מתן לטיסת הדרכה במטוס "צוקית" עם כרמי אילן, אחד מחניכיו בבית הספר לטיסה. כשלושים דקות לאחר המראתו מבסיס חצרים, התרסק מטוסם באזור נחל הבשור, סמוך לפארק אשכול. צוותי רפואה ואנשי יחידת החילוץ 669 הגיעו לזירת האירוע ונאלצו לקבוע את מותם של מתן ושל כרמי.
סרן מתן אסא נפל בעת מילוי תפקידו, בתאונת אוויר בטיסה באזור צאלים, ביום כ"ג בתשרי תשס"ט (22.10.2008). בן עשרים וארבע היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ביבנה, והותיר אחריו הורים ושתי אחיות.
יחד עימו נפל סגן משנה כרמי אילן.
מפקדו של מתן, סגן אלוף אור, ספד לו:
"היית אדם מבריק, בעל עיניים ונפש סקרניות לאין גבול, חוש אבחנה דק וראייה רחבה ומפוכחת שחרגה הרבה מגילך הצעיר. חוש ההומור המיוחד שלך, חריפות השכל ויישוב הדעת, הם שעשוך אהוב על חבריך הרבים כל כך".
צחי בן חנוך, חברו, התייחס בהספד שנשא לדמותו הייחודית של מתן ולחלומותיו שלא התגשמו:
"זה ברור שאתה כרגע מביט בנו מלמעלה וצוחק על הכול. כן, צוחק. כי זה מה שאתה, מאגר בלתי נלאה של חוש הומור, שלעתים הפיק כאלה בדיחות מתוחכמות שרק אנשים עם אינטליגנציה כמו שלך יכלו להבין. לפעמים הייתי מרחם עליך, כי חשבתי, אדם חכם כמוך, כמה אנשים בעולם תוכל למצוא שבאמת ישתוו אליך, לחוכמה שלך, למבריקות שלך … תמיד אמרתי לך שאתה מבוזבז בחיל האוויר, כי הרי מה זה טיס בשבילך, כמו בגרות במתמטיקה לאיינשטיין. אנשים כמוך, מהסוג שלך, מהחומר שלך הם אנשים שכותבים עליהם ביוגרפיות … החלומות של מתן רק התחילו בטיס … למאגר חוש ההומור מתווספים גם מאגרי החלומות והיכולות האין-סופיות להגשים אותם".
נעה, אחותו הצעירה של מתן, כתבה לו ביום השלושים:
"הכי אני מפחדת לשכוח … דברים חשובים כמו – את הבדיחות, את הריח שלך, את חדות המחשבה, את המבריקות שבך, את הקול שלך, את הדרך שבה עלית במדרגות ויכולתי לזהות בדיוק מי זה ואילו מִנעלים יש לרגליו. אז אני לא מפסיקה להזכיר לעצמי בכל יום את אחת מהבדיחות שלך, את דרך המחשבה, איך אתה היית פותר את הבעיה שבדרכי".
חברו סקיפי תיאר ביום השנה לנפילתו את חוויית החברות שנקטעה באיבה, הוא סיפר על היכולת שהייתה למתן: "לראות את העולם אחרת, תמיד מזווית חדשה, יצירתית, ייחודית, מרעננת. להיות איתך זה היה בשבילי להיות בעוד עולם אחר, חדש, מאתגר, יפה, ומעניין. אני מנסה לשמר את העולם כפי שראית אותו אתה, כמובן זה בלתי אפשרי, אך לפעמים, לרגעים מסוימים ובמקומות מסוימים אני מצליח".
מתן היה אמור לנסוע לפולין כקצין במשלחת חיל האוויר. הוא נהרג כמה ימים לפני הנסיעה, ומפקדו אביעד קרא במהלך הטקס הצבאי שהתקיים באחד ממחנות ההשמדה, את הדברים שכתב מתן במסע לפולין במסגרת בית הספר התיכון: "הבגדים, השיער, השיניים, הנעליים מימנו את הרכבת./ הרכבת הביאה את האנשים, שהביאו את הבגדים, השיער, השיניים והנעליים./ הקאפו הכה אסיר כדי שיעבוד. החייל היה מכה את הקאפו אם לא היה מכה את האסיר כדי שיעבוד. המפקד פקד על החייל להכות את הקאפו אם לא יכה את האסיר כדי שיעבוד./ הגרמנים כבשו את פולין. הפולנים בנו מחנות ליהודים. היהודים יצרו נשק במחנות כדי שהגרמנים יכבשו את רוסיה./ מי שריחם מת, מי שהיסס מת, מי שמרד מת, מי ששאל שאלות מת, מי שענה לא נכון מת./ מי לא היה בורג קטן במכונה שטנית גדולה?/ מי יכול לדעת שהוא בורג קטן במכונה שטנית?/ האם השטן בעצמו היה יכול לחזות מראש מה המכונה הגדולה הזאת, אוסף הברגים הקטנים, היה עושה?"
ביום הזיכרון לחללי צה"ל, כשנתיים לאחר נפילתו, סיפרה עליו אילת אחותו, לתלמידי תיכון "גינסבורג" שבו למדו שניהם: "אני נורא סקרנית מה היה אילו ניתן היה להתקדם מכאן קדימה בזמן, ולדעת את המשך הסיפור: עם איזו אישה הוא יתחתן? הוא היה בחור רומנטי ומשקיען. מה הוא יבחר ללמוד? היה לו כישרון נדיר במתמטיקה וגם בספרות. איזה מין דוד הוא יהיה? מאיה הבת שלי, שנולדה עשרה חודשים אחרי מותו, לא זכתה להכיר אותו. היו לו גישה לילדים וחוש הומור מסוג ייחודי. ואיזה מין אבא הוא יהיה?"
אילת חתמה את דבריה בקריאת השיר "החלום הכחול של איקרוס,"
שיר שכתב מתן בהיותו בן שבע-עשרה:
"הוא עלה בסופה השמימה, רק לרגע אחד רקד עם נשרים.
להבות השמש את נוצותיו המיסו, נשר פוצץ את אחד המבערים.
הוא צלל ברכב אש למצולות, פלדה שוקעת במים, קל וחומר באוויר.
ממים הוא בא ואל מים הוא שב, מי הים החליפו את מי השפיר.
בקבר החופה טמון, האצות כתכריכים מסורבלים את גופו עוטפות,
את גבו מעטרות זוג כנפיים צחורות, במקום כנפי הטיסה הכסופות".
